פסק-דין בתיק ע"א 1148/04

1.       ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כב' השופט צ' דותן) מיום 24.8.03 בת.א. 1474/99 אשר דחה תביעה כספית שהגישה המערערת.

2.       הרקע

(א)      המערערת היא חברה העוסקת בביצוע עבודות צביעה בפרוייקטים של בנייה ושיפוצים.

המשיבה שימשה קבלן ראשי לביצוע עבודות בניה באתר הבניה "מבנה הצדף" ביפו.

(ב)       ביום 30.1.98 חתמו הצדדים על הסכם שלפיו תשמש המערערת קבלן משנה של המשיבה לביצוע עבודות צביעה באתר הבניה ביפו (להלן: " ההסכם"). בהסכם לא נקבע מועד לתחילת העבודות. המועד אמור היה להקבע "בתאום עם המזמין". לאחר כשנה מחתימת ההסכם, מסרה המשיבה את העבודה ב"מבנה הצדף" לקבלנים אחרים, אשר החלו בביצועה.

(ג)        המערערת, שראתה במסירת העבודות לקבלנים אחרים, הפרה של ההסכם עמה, הגישה תביעה לבית משפט השלום, ודרשה פיצוי כספי בגין אובדן הרווחים והפגיעה במוניטין שנגרמו לה, לטענתה, עקב הפרת ההסכם על ידי המשיבה.

(ד)       המערערת טענה עוד כי הצדדים חתמו על הסכם נוסף לביצוע עבודות צביעה באתר בנייה בחולון. לטענתה, בהצעת מחיר שנתנה - לביצוע עבודות באתר חולון - נפלה טעות לרעתה. לאחר שגילתה את הטעות סיכמו הצדדים, כך הטענה, כי העבודה בחולון תבוצע במחירים שננקבו בהצעה, כאשר הרווחים הצפויים למערערת מאתר יפו, יכסו את ההפסדים מאתר חולון. משהופרה ההתחייבות למסור לביצוע את העבודה ביפו, מחוייבת המשיבה, לטענת המערערת, לשלם לה הפרשים בגין העבודה בחולון.

3.       פסק דינו של בית משפט קמא

בית משפט השלום קבע, על יסוד שבעה טעמים מפורטים, כי המערערת לא הוכיחה את טענתה שהיא התנתה את ביצוע העבודה בחולון, בכך שתימסר לה העבודה ביפו.

אשר לתביעה המתייחסת לעבודה ביפו - בית המשפט פירש את הוראת ס' 11 להסכם שבין הצדדים, שנסב על זכותה של המשיבה להפסיק את העבודה, בשים לב ללשון הטקסט ולתכלית ההוראה. בעניין תכלית ההוראה ציין בית המשפט שההסכם אינו עומד לבדו; ההסכם הוא חוזה בין קבלן ראשי לקבלן משנה, והוא נעשה על רקע התקשרות חוזית בין הדיירים לבין הקבלן הראשי, המשיבה. התקשרות אחרונה זו מאפשרת לדיירים או למפקח מטעמם לדרוש מהקבלן להפסיק העסקתו של כל קבלן משנה. מטעם זה היתה המשיבה חייבת "להבטיח את עצמה" שתהא זכאית אף היא להפסיק העסקתו של קבלן המשנה. בית המשפט קבע אפוא כי סעיף 11 להסכם מאפשר למשיבה להפסיק את ההסכם בכל עת, באורח חד צדדי, וללא מתן נימוקים.

בית המשפט הוסיף וקבע, כי משהחליטו הדיירים כי יבוצע טיח חוץ תרמוקיר והם שהכתיבו למשיבה מי יהיה הקבלן שיבצע את העבודה, זכאית היתה המשיבה להפסיק את ההתקשרות עם המערערת.

בית המשפט קבע גם שהמערערת לא הוכיחה את נזקה.

לפיכך דחה בית המשפט את תביעתה של המערערת.

4.       הערעור

המערערת משיגה על הכרעתה של הערכאה הדיונית.

ייאמר בראשית הדברים כי בכל הנוגע לאתר חולון, לא מצאנו עילה להתערב בקביעותיו העובדתיות המבוססות של בית משפט השלום ואף המערערת בטיעוניה לפנינו לא התמקדה בנושא זה.

אשר לאתר יפו - טענתה של המערערת היא שבית המשפט טעה בפרשנות שנתן לסעיף 11 להסכם בין הצדדים: הסעיף חל רק על הפסקת עבודה שהחלה ולא על ביטול מסירת העבודות בטרם הוחל בביצוען.

הפסקת ההתקשרות מהווה אפוא הפרה של החוזה ובגינה זכאית המערערת לפיצוי.

המערערת טוענת כי הוכיחה את נזקה הן בחוות דעת מומחה הן באומדנה שהוצגה על ידי מנהלה, והיא זכאית לפיצוי בגין הנזק אותו הוכיחה.

המשיבה, לעומתה,  תומכת בהכרעת בית המשפט קמא,  ומבקשת כי תושאר על כנה.

5.       דיון והכרעה

(א)  מוכנים אנו להניח -  לטובת המערערת, לצורך הדיון, ומבלי להכריע בכך - כי סעיף 11 לחוזה אינו חל על ביטול ההתקשרות בטרם הוחל בביצועה, וכי הפסקת העבודה היתה בגדר הפרת חוזה מצידה של המשיבה.

דא עקא, שגם בהנחה זו אין כדי לסייע בידי המערערת - שלא הוכיחה את נזקה.